המיעוט היהודי באגן הים התיכון

בואו נערוך שיעור מזורז בהיסטוריה חוקית: תחת שלטון האסלאם הקלאסי, היהודים היו במעמד של "ד'ימי" (בני חסות). זה אומר שהיו להם הגנה וחופש דת מסוים, אבל הם היו אזרחים סוג ב': שילמו מס מיוחד (ג'יזיה), הוגבלו בלבוש ובמקצועות ועדותם בבית משפט שווה פחות. זה כמו לשחק משחק בקשיות גבוהה יותר מכולם! 🎮 אבל אז הגיעו השלטונות הקולוניאליים והפכו את הלוח. תחת הצרפתים והבריטים הונהגו חוקים מודרניים שהעניקו שוויון פורמלי לכל הנתינים. בתוניסיה, עוד ב-1856 נחתם "הברית הפונדמנטלית" שהבטיחה שוויון בפני החוק למוסלמים, יהודים ונוצרים. בעיראק, חוקת 1925 הבטיחה שוויון זכויות לכולם. זה אומר שלפחות על הנייר, היהודים יכלו להיות חברי פרלמנט, לשרת במשטרה ובשירות המדינה - דברים שהיו כמעט בלתי אפשריים קודם! אבל... הסיפור מסתבך: השוויון הזה לא תמיד היה מלא. ביהודי אלג'יריה, למשל, ניתנה אזרחות צרפתית מלאה, אבל במרוקו ובתוניסיה היהודים נשארו "נתינים מקומיים" תחת הסולטאן או הביי. היסטוריונים קוראים לזה "ד'ימי קולוניאלי" - היהודים היו תחת הגנת האירופאים אבל גם תחת סמכות השליט המוסלמי. זה כמו להיות עם רגל אחת בעולם הישן ורגל אחת בעולם החדש! 🦶🦶 בכל מקרה, השיפור במעמד החוקי נתן ליהודים יותר ביטחון, וזה בא לידי ביטוי בגידול המהיר של האוכלוסייה היהודית: בין שתי מלחמות העולם מספר היהודים בארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה הוכפל! 📈