המיעוט היהודי באגן הים התיכון

בתקופה שבין מלחמות העולם התחוללה מהפכה דמוגרפית אצל יהודי האזור – וזה לא סתם עוד שיעור סטטיסטיקה משעמם! 📊 קודם כל, האוכלוסייה היהודית פשוט התפוצצה מרוב גידול (לא באמת התפוצצה, זה רק ביטוי 😅). הודות לשיפור בתנאים הרפואיים והסניטריים, ירדה תמותת התינוקות ועלתה תוחלת החיים. הנתונים מדהימים: אוכלוסיית היהודים בארצות האסלאם הוכפלה בין 1914 ל-1939! בעיראק, למשל, מ-50 אלף ל-120 אלף, ובמרוקו, מ-100 אלף ל-200 אלף. בום בייבי בום! 👶👶👶 אבל השינוי המגניב באמת היה הגירה פנימית מהכפר לעיר - כמו כשכולם עוזבים את הפריפריה כי יש יותר אקשן במרכז! יהודים שחיו בעיירות קטנות ובכפרים עברו בהמונים לערים הגדולות, שם הייתה כלכלה מודרנית, מסחר עם אירופה ותעשייה. במרוקו, יהודים מהאטלס ומעיירות קטנות נהרו לקזבלנקה, רבאט ופאס. קזבלנקה גדלה במהירות והפכה למרכז יהודי ענק - מכמה אלפים בתחילת המאה לכ-60 אלף יהודים ב-1936! 🚀 בתוניסיה, יהודי הדרום עברו לבירה תוניס, ובעיראק התכנסו רבים בבגדאד. העיור שינה את אופי החברה היהודית: בערים הגדולות היהודים חיו חיים מודרניים – בני הנוער למדו בבתי ספר חדשים, המבוגרים עבדו כפקידים וסוחרים, וכולם נחשפו לתרבות מערבית עם בתי קולנוע ועיתונים. 🎬📰 המעבר לעיר גם שחרר אנשים ממסורות ישנות. כשאתה יוצא מהעיירה הקטנה לעיר הגדולה, אף אחד לא בודק אם אתה שומר על כל המנהגים! אבל מצד שני, נוצרו קהילות יהודיות גדולות בשכונות נפרדות (מלאח, חארת אל-יהוד), שהיו כמו "בועה" תומכת בתוך הסביבה העירונית. בקיצור – הפכו מחברה כפרית מסורתית לחברה עירונית מודרנית בתוך דור אחד! ⏱️