המיעוט היהודי באגן הים התיכון

השינויים בחינוך ובאורח החיים הביאו למשהו מעניין: יותר ויותר יהודים, במיוחד בערים, החלו לאמץ אורח חיים חילוני או "מסורתי-לייט" במקום להיות אדוקים כמו הדורות הקודמים. זה היה כמו לגלות שאפשר גם לשמור מסורת וגם ללכת לסרט ביום חול! 🎬 צעירים יהודים רבים בילו בדרכים חדשות: הלכו לקולנוע ולתיאטרון, קראו עיתונים בשפות זרות, ולבשו בגדים "אירופאים" מודרניים (חליפות לגברים, שמלות אופנתיות לנשים). זה היה במיוחד בולט בקרב יהודי אלג'יריה ומצרים: באלג'יריה, כאזרחים צרפתים, רבים ראו עצמם חלק מצרפת ודיברו צרפתית כשפת אם; במצרים, היהודים העשירים חיו אורח חיים קוסמופוליטי בקהיר ואלכסנדריה, כאילו הם בפריז, לא במזרח התיכון! 🗼 במקביל, המבנה הקהילתי היהודי עבר שינויים: בעבר, הקהילות נוהלו על-ידי מועצת זקנים ורבנים שכפתה משמעת דתית. עכשיו הופיעו מסגרות חדשות: אגודות צעירים (ציוניות, ספורטיביות, תרבותיות), ועדים נבחרים באופן דמוקרטי, ועיתונות יהודית חופשית. בעיראק, למשל, הוקם ועד קהילה נבחר שכלל גם משכילים חילוניים, לא רק רבנים. גדולה מזאת הייתה מהפכת מעמד האישה – נשים יהודיות משכילות החלו לעבוד מחוץ לבית כמורות, פקידות ואחיות. זה היה ממש מהפכני! 👩‍💼 אבל חשוב לזכור: החילון וההיטמעות היו בעיקר נחלת העשירים והמשכילים בערים הגדולות. רבים אחרים – במיוחד המבוגרים ותושבי העיירות הקטנות – נשארו מסורתיים. גם בערים המודרניות, בתי הכנסת עדיין היו מלאים בשבתות ובחגים. בפועל, התפתחה זהות יהודית חדשה, המשלבת מודרניות עם מסורת – כמו אייפון עם כיסוי בצורת ספר תפילה! 📱✡️ תארו לעצמכם צעיר יהודי בקזבלנקה של 1935: בבוקר עובד בבנק צרפתי והולך לקולנוע, ובערב סועד עם משפחתו לאור נרות שבת. זה בדיוק מה שקרה! החברה היהודית גם התפצלה לזרמים אידאולוגיים: חלק נמשכו לציונות, אחרים ראו עצמם כמצרים/עיראקים/מרוקאים בני דת משה, וקבוצה נוספת פנתה לאידאולוגיות כמו קומוניזם. כל זה ערער את האחדות שהייתה פעם, כשכולם פשוט הקשיבו לרב...