המיעוט היהודי באגן הים התיכון

📣 הציונות מדביקה את הקהילות בהתלהבות

הרעיון הציוני – הקריאה לשיבת היהודים לציון – הגיע גם למזרח התיכון וצפון אפריקה בתחילת המאה ה-20.
אחרי הצהרת בלפור (1917) ואישור המנדט הבריטי (1920), רבים התרגשו כמו ילדים לפני טיול שנתי! 🤩

🌍 פעילות ציונית ברחבי האזור

• במרוקו: אגודות ציוניות בערים כמו פאס, מכנאס, מרקש וקזבלנקה.

• בתוניסיה: חוגים ציוניים שהוציאו עיתון בצרפתית.

• בעיראק: תנועה ציונית חשאית – צעירים שלמדו עברית בסתר והקימו תנועות נוער כמו "השומר הצעיר" ו"בני עקיבא".

• במצרים: ארגון ציוני רשמי בקהיר ואלכסנדריה.

📝 תמיכה נרחבת – אך לא בכל מקום
במרוקו ובתוניסיה – הציונות הייתה פופולרית:
אלפי צעירים למדו עברית, רכשו "שקל", וההורים עודדו עלייה לארץ – ממש כמו קורס פסיכומטרי!

לעומת זאת:

• באלג'יריה – רבים הרגישו צרפתים ולא התחברו לציונות.

• במצרים ובעיראק – השלטון ראה בציונים חתרנים או "מרגלים בריטיים".

⚖️ מאבק פנים-קהילתי

• היו רבנים שהתנגדו לציונות מתוך חשש לפגיעה בדת.

• במרוקו – רבני פאס שינו גישה כשהבינו עד כמה הצעירים נלהבים.

• במצרים ובעיראק – קמו תנועות נגד, כמו יהודים שדגלו בנאמנות מוחלטת למדינתם.

🚢 ניסיונות עלייה למרות הכול
למרות כל הקשיים – בין שנות ה-20 ל-40 עלו אלפי יהודים:

• כ-15,000 מתימן

• מאות משפחות ממרוקו ותוניסיה

• בודדים מעיראק וממצרים

הבריטים הגבילו את העלייה, אך היו גם ניסיונות לעלייה בלתי-לגאלית:
ב-1934 יצאה הספינה "פאריטה" מצפון אפריקה – נתפסה ע"י הבריטים. מזכיר סרט הרפתקאות, לא?

🏙️ זרעים שנזרעו – דירה חדשה בדרך
העלייה הגדולה עוד לא התרחשה, אבל היסודות כבר הונחו.
כמו שלפני שעוברים דירה – מתחילים לבדוק על השכונה החדשה...