הפתרון הסופי

מה הנאצים עשו כשהריגה בירי הפכה "לא מספיק יעילה" בעיניהם? בנו מפעלים שכל התכלית שלהם היא - הרג אנשים! 😱 בשנים 1941-1942, הגרמנים עברו משיטת ההרג בבורות ירי למחנות השמדה ייעודיים. המחנה הראשון, חלמנו, החל לפעול בדצמבר 1941, ובו הרגו כ-300,000 יהודים בעזרת משאיות גז - משאיות אטומות שבהן הוזרם פנימה גז מפלט רעיל. אבל זה היה רק ה"בטא-טסטינג" של מכונת המוות... 🧪 ב"מבצע ריינהרד" (קרוי על שם היידריך) הוקמו בין מרץ ליולי 1942 שלושה מחנות השמדה מתקדמים יותר בפולין: בלז'ץ, סוביבור, וטרבלינקה. במחנות אלה נרצחו במצטבר מעל 1.5 מיליון יהודים (בעיקר מפולין) תוך כשנה וחצי! השיטה "השתכללה": במקום משאיות, השתמשו בתאי גז קבועים שהוסוו כמקלחות. היהודים הובלו לתאים, ושם הומתו בגז פחמן חד-חמצני מפליטת מנועים. כמעט לא היו ניצולים ממחנות אלה; רוב המגיעים נרצחו מיד, ורק מעטים נבחרו זמנית לעבודות כפייה (כמו פינוי גופות). המחנה הידוע והקטלני ביותר היה אושוויץ-בירקנאו (1942-1945), שהיה מחנה משולב של עבודה והשמדה. בהגעת רכבות המגורשים נערכה סלקציה: צעירים וחזקים נשלחו לעבודת פרך, וכל השאר (ילדים, נשים, זקנים וחולים) נשלחו ישירות לתאי הגז. באושוויץ השתמשו בגז ציקלון B - כימיקל להדברת חרקים שהותאם להריגת בני אדם. אחרי הרצח, הגופות נשרפו במשרפות ענק כדי להעלים ראיות. 🔥 מערכת מחנות ההשמדה פעלה כמו מפעל תעשייתי אכזרי: לוח זמנים של רכבות, הפרדת קורבנות, רצח ושריפת גופות - הכל כמו "פס ייצור של מוות". זה מראה עד כמה התקדמו הנאצים מירי פרימיטיבי לתעשיית השמדה משוכללת - ועד כמה היו מוכנים להשקיע משאבים ב"פרויקט" הזה, אפילו כשהמלחמה הלכה לרעתם.