מה הנאצים עשו כשהריגה בירי הפכה "לא מספיק יעילה" בעיניהם? בנו מפעלים שכל התכלית שלהם היא - הרג אנשים! 

בשנים 1941-1942, הגרמנים עברו משיטת ההרג בבורות ירי למחנות השמדה ייעודיים.

הניסיון הראשון - חלמנו 

המחנה הראשון, חלמנו, החל לפעול בדצמבר 1941, ובו הרגו כ-300,000 יהודים בעזרת משאיות גז - משאיות אטומות שבהן הוזרם פנימה גז מפלט רעיל.

אבל זה היה רק ה"בטא-טסטינג" של מכונת המוות... 

מבצע ריינהרד:

ב"מבצע ריינהרד" (קרוי על שם היידריך) הוקמו בין מרץ ליולי 1942 שלושה מחנות השמדה מתקדמים יותר בפולין:

• בלז'ץ

• סוביבור

• טרבלינקה

במחנות אלה נרצחו במצטבר מעל 1.5 מיליון יהודים (בעיקר מפולין) תוך כשנה וחצי!

שיטת ההשמדה:

השיטה "השתכללה": במקום משאיות, השתמשו בתאי גז קבועים שהוסוו כמקלחות. היהודים הובלו לתאים, ושם הומתו בגז פחמן חד-חמצני מפליטת מנועים.

כמעט לא היו ניצולים ממחנות אלה; רוב המגיעים נרצחו מיד, ורק מעטים נבחרו זמנית לעבודות כפייה (כמו פינוי גופות).

אושוויץ-בירקנאו - השיא של ה"פתרון הסופי" 

המחנה הידוע והקטלני ביותר היה אושוויץ-בירקנאו (1942-1945), שהיה מחנה משולב של עבודה והשמדה.

בהגעת רכבות המגורשים נערכה סלקציה:

• צעירים וחזקים נשלחו לעבודת פרך

• כל השאר (ילדים, נשים, זקנים וחולים) נשלחו ישירות לתאי הגז

באושוויץ השתמשו בגז ציקלון B - כימיקל להדברת חרקים שהותאם להריגת בני אדם. אחרי הרצח, הגופות נשרפו במשרפות ענק כדי להעלים ראיות. 

פס ייצור של מוות:

מערכת מחנות ההשמדה פעלה כמו מפעל תעשייתי אכזרי: לוח זמנים של רכבות, הפרדת קורבנות, רצח ושריפת גופות - הכל כמו "פס ייצור של מוות".

זה מראה עד כמה התקדמו הנאצים מירי פרימיטיבי לתעשיית השמדה משוכללת - ועד כמה היו מוכנים להשקיע משאבים ב"פרויקט" הזה, אפילו כשהמלחמה הלכה לרעתם.